<h1>יראים סימן ר"ח</h1>
<h2>דף לב.</h2>
חמור לא תראה. צוה יוצרינו בראות ישראל משא בהמה חבירו נופל לארץ שיעמוד המשא והבהמה ויסייענה לטעון דכתיב בפרשת כי תצא לא תראה חמור אחיך או את שורו נופלים בדרך זו מצות טעינה וכתיב באלה המשפטים כי תראה חמור שונאך וחדלת מעזוב לו עזב תעזוב עמו וחדלת מעזוב זו מצות פריקה. ותנן באלו מציאות [ל"ב א'] פרק וטען [פרק וטען] אפילו ד' וה' פעמים חייב דכתיב עזוב תעזוב הקים תקים. הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך לעשות עשה (ת"ל עמו) אם רצית לפרוק פרוק [פטור שנאמר עמו]. היה חולה או זקן חייב וכי מפטר בפרקיה במקום שהלכו וישבו הבעלים בחנם אבל בשכר שיקח שכרו מן המשוי חייב משום צער בעלי חיים. ותנן מצוה מן התרוה לפרוק פי' בחנם אבל לא לטעון בחנם אלא בשכר ר' שמעון אומר אף לטעון נמי בחנם והלכה כרבנן. ותניא [ל"ג א'] רובץ ולא רבצן [ולא] עומד. תחת משאו ולא מפורק. ותנן בב"ק בשור שנגח את הפרה [נ"ד ב'] (ו)אחד [שור ואחד] כל הבהמה. לפריקה ולטעינה [וחיה] ועוף כיוצא בהן. ולמה נאמר שור וחמור דבר הכתוב בהוה ואמרינן בגמרא יליף שור וחמור משבת. ותנא [ל"ב ב'] אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא לטעון כדי לכוף את יצרו עדיף. פי' לא תראה לא תעמוד מנגד אלא תלך ותסייענו.
